היסטוריית הפיתוח של בולארדים לחוץ

בשנת 1879, אדיסון מארצות הברית האריך בהצלחה את חיי נורות הליבון ליותר מ-40 שעות. בשנת 1910, היכל קולי בארצות הברית השתמש בחוטי טונגסטן כחוטים והמציא את נורת חוט הטונגסטן.

בשנת 1913, לנמיר בארצות הברית מילאה את נורת הזכוכית בגז כדי למנוע מהלהט להתאדות, והמציאה את נורת הטונגסטן המלאה בגז. בשנת 1925, פושימי טצ'יבנה של יפן' המציאה נורה חלבית על הקיר הפנימי.

בשנת 1932, ג'וניצ'י מיורה מיפן המציא את נורת הטונגסטן כפולה סליל

מאז, בני האדם לא הפסיקו לרדוף אחרי האור. עד מהרה אנשים גילו שבני אדם לא רק צריכים תאורה בתוך הבית כדי לספק את חיי היומיום שלהם, אלא כשהלילה יורד בחוץ, הם צריכים גם תאורה כדי להאריך את זמן הפעילויות בחוץ, בדיוק כך. הרה ונולד. עם הציוויליזציה וההתקדמות של האנושות, בשנות ה-70, אנשים גילו שההתקנה על הקיר של פנסי רחוב לא רק תופסת מקום ומשאבים, אלא שמנורת הדשא התלויה מעל הראש לא רק גרמה לאנשים להרגיש מדוכאים, אלא גם הייתה בטוחה. מפגעים, ולא יכלו לעמוד במרחב הספציפי. דרישות ההתקנה והתאורה של מנורת הדשא נולדו.

אורות הדשא היו בשימוש נרחב בנתיבים איטיים עירוניים, בנתיבים צרים, ברבעי מגורים, אטרקציות תיירותיות, פארקים, כיכרות, גינות פרטיות, מסדרונות חצר, מדשאות ומקומות ציבוריים אחרים. אורות הדשא פותחו עד שנות ה-90 והיו בשימוש נרחב לתאורת כבישים. , שפר את הבטיחות של אנשים הנוסעים בלילה כדי להגדיל את הזמן שאנשים מבלים בחוץ ולשפר את בטיחות החיים והרכוש. זה יכול גם לשנות את מצב הרוח של אנשים', לשפר את מצב הרוח של אנשים' ולשנות את התפיסות של אנשים', ליצור לילה כמו פלטה של ​​אור וחושך. אורות דשא במהלך היום יכולים לייפות את נוף העיר, ובלילה, אורות הדשא לא רק יכולים לספק תאורה נחוצה ונוחות חיים, להגדיל את התושבים' תחושת ביטחון, אך גם להדגיש את נקודות השיא של העיר ולפרש את הסגנון הבהיר, כך שפותחה לרשת תעשייתית בוגרת.